מדיוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה להשבת כספים, אשר לטענת התובע, נמנעה הנתבעת מלשלמם לו, על אף שאלו מגיעים לו על פי דין.

לטענת התובע, ביום 23/9/08 הורה לנתבעת להעביר לו את כספו, אשר מצוי היה אצלה בקופת גמל "עצמה". סכום זה, כך לטענת התובע, עמד על סך 76,095 ₪, אולם הנתבעת הפקידה לחשבונו סך של 68,388 ₪ בלבד, ביום 13/10/08, עם ערך נכון ליום 7/10/08. לפיכך, עותר התובע לקבל את ההפרש, סך של 7,706 ₪. לטענת התובע, הנתבעת גרמה לו לנזק הן מאחר שלא העבירה לו את הסכום במלואו והן מאחר שהעבירה לו את הכספים במועד מאוחר מן המתחייב ורק בחלוף כמעט שבועיים מן היום שבו הורה על המשיכה.

לתמיכה בטענותיו, המציא התובע תדפיס נכון ליום 31/8/08 ממנו עולה כי ערך הכספים נכון לאותו מועד, משוערך ליום 7/10/08 הינו 76,095 ₪. התובע לא הציג מסמך כלשהו המעיד על סכום הכסף אשר עמד לזכותו במועד שבו הורה על המשיכה או במועד שבו התקבלו אצלו הכספים.

הנתבעת הודתה כי אכן קיבלה את הוראת התובע למשיכת הכספים ביום 23/9/08. מאחר שעל פי החוק, נדרשת הנתבעת להעביר את הכספים בתוך 4 ימי עסקים מהיום שבו הגיש התובע את הבקשה, הרי שמאחר שביום 29/9/08 חל חג הפסח ומיד אחריו היו אלה שלושת הימים הראשונים בחודש, שבהם, על פי החוק, הנתבעת רשאית לדחות את מועד התשלום. לפיכך, בסופו של יום, הועברו הכספים לתובע ביום 13/10/08, אך עם ערך של ה- 7/10/08, שהוא המועד הראשון שבו היתה הנתבעת מחוייבת בתשלום הכספים כאמור.

בדיון נחלקו הצדדים בשאלה האם המועד שבו נתן התובע את הוראתו למשיכת הכספים,נחשב במסגרת אותם 4 ימי עסקים העומדים לרשות הנתבעת לצורך ביצוע פעולת העברת הכספים.

עיון בחוק מעלה כי הצדק עם הנתבעת. סעיף 10 לחוק הפרשנות, תשמ"א – 1981, קובע כדלקמן:

"(א)מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במנין."

משכך, בדין עשתה הנתבעת כאשר לא התחשבה ביום מתן הוראת המשיכה על ידי התובע. בחינת המועדים הרלוונטיים מעלה כי מאחר שארבעת ימי העסקים העומדים לרשותה של הנתבעת לצורך העברת הכספים, הסתיימו ביום 29/9/2008 שבו חל ערב ראש השנה, הרי שמשעה שאין המדובר ביום עסקים, הרי שיום העסקים הרביעי חל ביום 2/10/08. מאחר שמועד זה הינו אחד משלושת ימי העסקים הראשונים של החודש, רשאית הנתבעת שלא לבצע העברות כספים במועד זה, זאת על פי תקנה 41יא לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) תשכ"ד – 1964, אשר קובעת כדלקמן:

"עמית הזכאי לכספים על פי הוראות תקנות אלה אשר העביר לקופה בקשה לקבל את הכספים המגיעים לו מן הקופה, כולם או חלקם, יקבל את הכספים כאמור בתוך 4 ימי עסקים מהיום שהגיעה בקשתו לקופה, ואולם אם חל מועד קבלת הכספים באחד משלושת ימי העסקים הראשונים בחודש פלוני, רשאית הקופה לדחות את מועד התשלום ליום העסקים הרביעי באותו חודש;..."

טענת התובע כי תביעתו כנגד חברה נוספת הסתיימה בפשרה, במסגרתה שילמה לו החברה פיצוי בגין כך ששילמו לו באיחור את הכספים, אין בה כדי להשליך על המקרה שבפניי. לא הוכח מדוע נעשתה הפשרה באותו תיק ולא הובאו נסיבותיו של אותו מקרה. כך גם, אין המדובר בצדדים זהים לצדדים שבתיק שבפניי ועל כן לא ראיתי ליתן משמעות כלשהי לטענה זו.

מעבר לכך, גם טענת התובע כי הנתבעת לא היתה צריכה להמתין למועד האחרון שמאפשר לה החוק לצורך העברת הכספים, אין בה כדי להועיל לו, שכן אף אם לשון החוק מדברת על "בתוך 4 ימי עסקים" או "רשאית הקופה לדחות...", הרי שאין לומר שניצול הימים כולם והעברת הכספים רק במועד האחרון המתאפשר על פי החוק, מהווה פעולה בניגוד לחוק. לפיכך, תשלום הכספים עם ערך ליום 7/10/08 נעשה כדין. באשר לסכום, התובע לא הביא כל ראיה לכך שהנתבעת לא העבירה לו את הסכום במלואו. תדפיס המעיד על סכום הקרן חודש וחצי טרם ההעברה, אינו רלוונטי שכן הוא מציג את סכום הקרן במועד שאינו רלוונטי.

משמצאתי כי הנתבעת פעלה בתוך מסגרת הזמן שנקבעה בחוק ובתקנות, ומאחר שהתובע לא הוכיח כי נפל דופי בהתנהגותה או כי היא חבה לו סכומי כסף נוספים, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' ניסן תש"ע, 21 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: